לפעמים השינוי מתחיל בדברים הקטנים.
המדרגות שפעם עלינו בלי לחשוב דורשות קצת יותר מאמץ. אחרי יום ארוך מרגישים פחות אנרגיה. קימה מהספה כבר לא תמיד מרגישה קלילה כמו פעם, ואולי אנחנו אפילו מתחילים לוותר על פעילות מסוימת כי "אין לי כוח לזה עכשיו".
זה לא אומר שצריך לקבל את השינוי כמובן מאליו.
אחרי גיל 50 הגוף משתנה אבל אפשר להמשיך לעבוד עליו
עם השנים יכולים להתרחש שינויים בכוח השרירים, בשיווי המשקל, בגמישות, בקואורדינציה ובסבולת. במקביל, כאבים במפרקים ובגב הופכים שכיחים יותר.
בסקר של AARP בקרב בני 50–70 דיווחו בין היתר על חשש מדלקת מפרקים, כאבי מפרקים ושינויים נוספים הקשורים לתפקוד הגופני.
אבל אולי הדבר החשוב יותר הוא לא המספר שמופיע בתעודת הזהות — אלא מה אנחנו ממשיכים לעשות עם הגוף.
פעילות גופנית סדירה קשורה לשורה ארוכה של יתרונות בריאותיים. ארגון הבריאות העולמי מדגיש גם את חשיבות חיזוק השרירים, ולא רק פעילות אירובית.
המטרה היא לא רק "לעשות ספורט"
עבור רובנו, כוח הוא לא מטרה בפני עצמה.
אנחנו רוצים כוח כדי לעלות מדרגות בקלות. שיווי משקל כדי לנוע בביטחון. קואורדינציה כדי להגיב טוב יותר לסביבה. וסבולת כדי לסיים יום עמוס ועדיין להרגיש שיש לנו אנרגיה.
לכן תוכנית אימון טובה צריכה להתייחס לאדם עצמו.
מי שמרגיש שקימה מכיסא כבר לא מה שהיה, לא בהכרח צריך את אותו אימון כמו מי שהולך בכל יום ורוצה לשפר קואורדינציה ושיווי משקל.
לכן אימון של 10 דקות שמותאם למצב שלך טוב יותר מאימון של שעה שלא מקדם אותך למטרות.
ומה הקשר של המוח לכל זה?
כמעט כל תנועה שאנחנו מבצעים מערבת גם את המוח.
אנחנו לא רק הולכים.
אנחנו הולכים ומדברים. לא רק עולים מדרגות, אנחנו שמים לב לסביבה תוך כדי. אנחנו משנים כיוון, מגיבים למכשול, זוכרים לאן התכוונו להגיע ומקבלים החלטות תוך כדי תנועה.
כלומר, בחיים האמיתיים הגוף והמוח כמעט אף פעם לא פועלים בנפרד.
זו הסיבה שבפעילים+ האימון מתחיל קודם כול בתנועה וביכולות הגופניות, וחלק מהתרגילים משלבים גם משימות שמאתגרת את החשיבה כמו למשל לזכור מידע, לענות על שאלה או להגיב לגירוי תוך כדי תנועה.
לא צריך לחכות שיהיה קשה
אחת הטעויות היא להתחיל להתייחס לגוף רק אחרי שכבר קשה לבצע פעולה מסוימת.
אפשר להסתכל על גיל 50 ו-60 אחרת: לא כנקודה שבה מתחילים לוותר, אלא כתקופה שבה כדאי להשקיע באופן מודע יותר בכוח, בתנועה וביכולות שאנחנו רוצים לקחת איתנו לשנים הבאות.
לא כדי להפוך לספורטאים.
כדי להמשיך לטייל, לשחק עם הנכדים, לעלות מדרגות, לעבוד, לצאת מהבית ולהרגיש שהגוף עדיין מאפשר לנו לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים.
